רגע לפני שההתרגשות מרקיעה שחקים והצבע הלבן כובש את טקס החופה, נוהגים יהודים, בייחוד ממוצא מזרחי, לערוך טקס חינה – אבל מה אנחנו באמת יודעים על המסיבה הצבעונית? מהמשמעות הכמוסה של מריחת החינה על הידיים ועד לתלבושות הסופר מגניבות – הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על הטקס הכי שמח בסביבה!
לא ליהודים בלבד
מקורו של הצבע החום-אדמדם המשמש לצביעת הגוף מגיע אי שם ממצרים העתיקה, והשימוש בו מתוארך ללפני חמשת אלפים שנים בקירוב. הוא התפשט גם לרחבי אפריקה ואסיה, ועשה את דרכו לישראל עם גלי העליות מתימן, מרוקו, תוניס ועדות נוספות. במקור, שימשה החינה למגוון רחב של מטרות: ברפואה המסורתית השתמשו בצבע לטיפול במחלות עור, לצביעת השיער, בדים או ציפורניים ואפילו להגנה מפני שדים.
יוצאים בריקודים!
אבל היי, לא התכנסנו כאן כדי לדון בענייני שדים ושאר ירקות, אלא במסיבה הכי מהנה שיש לקראת החתונה! לצד המשמעות הדתית, המסורתית והטקסית שיש לחינה, היום מקובל פשוט לערוך את טקס החינה כמסיבת שירה וריקודים, הנערכת לרוב בבית הכלה או באולם כמו יער עין חמד, בהתאם לרצון ולכמות המוזמנים.
עבודת אמנות שהפכה לכתם צבע משמח
שמו העממי של הצמח ממנו מופק החומר האדמדם הוא אמנם חינה, אך שמו הרשמי הוא כופר לבן על שם פרחיו הלבנים. בימי קדם, כשהשתמשו בכופר הלבן למטרות צביעה, אמנים נהגו ליצור מהחומר עבודות אמנות יפהפיות, שהיו גם חלק מטקסים דתיים. ציפורים יפות כנף, פרחים מרובי עלי כותרת וצורות גיאומטריות מורכבות הן רק חלק מהרפרטואר המגוון של יצירות האמנות שנרקחו מהצמח רב השימושים, אך היום המנהג התקבע כך שבכל העדות החינה נמרחת על גבי חלקה הפנימי של היד, בצורת עיגול (סימטרי יותר או פחות…). העיגול הוא סמל לפרנסה, ובאמצעות בחירה בצורה זו מאחלים לזוג שיזכה לחיים טובים ומאושרים, ללא טרדות כספיות.
לאחר המקווה או עוד קודם: מתי חוגגים?
במקור חוגגים את טקס החינה בסמוך לחתונה – בלילה הקודם לחופה, אחרי המקווה. בעבר טקס החינה היה אירוע השמור לנשים בלבד, ובמהלכו התכנסו נשות המשפחה משני הצדדים ונפרדו יחד עם הכלה מחיי הרווקות. האירוע כלל שירה וריקודים, וגם כמובן את טקס החינה עצמו. במקביל חגג החתן עם הגברים בביתו. היום, כאמור, המנהג השתנה ומעטים הזוגות הבוחרים לחגוג את טקס החינה בלילה שלפני החתונה. לרוב יוצא כך שהאירוע מתקיים שבועות מספר לפני החתונה.
שום, מתנות וריקודים: כך נראה טקס החינה
המטרה העיקרית של טקס החינה, אם פספסתם, היא לברך את החתן והכלה במזל טוב, בריאות ופוריות, ולהגן עליהם מפני עין הרע. הניואנסים של הטקס משתנים בהתאם לרקע האתני של המשפחה. בטקס תימני, למשל, האמהות או הסבתות של החתן והכלה יסובבו ביצה טרייה מעל ראש הזוג כסימן וברכה לפוריות (רגע אחר כך הביצה תמצא את עצמה על הרצפה – סימן למזל טוב!). כדי להדוף את עין הרע מהזוג הטרי, בני המשפחה יניחו עשב ולעתים גם ראש שום על ראשה של הכלה.
בחינה מרוקאית, לעומת זאת, בוחרים נציג שיש לו נישואים טובים ובריאות טובה והוא יהיה המתנדב האמיץ שימרח את החינה על יד החתן והכלה, ולאחר מכן ימשיך לידיהם של המשפחה והאורחים. בשלב מאוחר יותר ממשיכים לטקס החלפת המתנות, הכולל הענקת מתנות מאימהות המשפחה – אם החתן ואם הכלה, ולרוב המתנה הזו תהיה תכשיט או סט של שרשרת, צמיד ועגילים עשויים זהב.
דופקים הופעה: התלבושות המסורתיות הכי מרהיבות
אם אי פעם ביקרתם בגן האירועים יער עין חמד סביר להניח שאתם יודעים עד כמה מדובר במקום יפהפה – ועדיין, כשחוגגים שם מסיבת חינה – התלבושות לגמרי גונבות את ההצגה! הלבוש המרהיב שלובשת הכלה – וגם החתן – פשוט יפהפיים. הכלה התימנית, למשל, תחבוש לראשה תרבוש מהפנט ועצום בגודלו, המתנשא לגובה ומקושט כולו בשרשראות, גדילי כסף ותכשיטים מקסימים. בהמשך הטקס היא מחליפה את התרבוש העצום בגרסה קטנה יותר.
אחד האלמנטים שתורמים להופעתן המרהיבה של כלות החינה הוא ללא ספק התכשיטים הרבים, המצויים בשפע על האצבעות, על הזרוע ועל צווארה, בשלל סגנונות – כסף, זהב, פנינים, אלמוגים ועוד. התלבושות הללו, יחד עם התכשיטים, יכולות להגיע למשקל של עד 10 ק"ג (!) וגם בהן טמון אקט סמלי: הן מסמלות את עול הנישואין (כן כן) ואת יופייה המסנוור של מערכת היחסים החדשה הנרקמת.
גם החתן לא נפקד מהחגיגה הצבעונית, ואת ראשו תעטר כיפה צבעונית וחלוק המכונה גלביה. בחינה התימנית מהכובע ישתלשלו פיאות ארוכות מדומות, ובחגיגה המרוקאית כל הגברים והנשים מתלבשים בגלביות (קפטאנים בשמן הנוסף) והכלה תקבל שמלה מיוחדת וחגיגית העונה לשם "קשווה קברה" ("השמלה הגדולה" במרוקאית).
חוגגים חינה? הנה כמה טיפים שיקלו עליכם את הארגון
הנוסחה המשולשת של טקס החינה הוא תלבושות, אוכל ותפאורה מתאימה – ואת כל אלו צריך לארגן באופן מוקפד הנאמן למסורת מחד, אך גם לסגנון האישי של הזוג והמשפחה. כדי להבין כיצד לעצב את האולם או את הבית בו יתקיים הטקס, נסו ראשית להתייעץ עם ההורים והסבים והסבתות במשפחה, הם ישמחו לספר לכם על המאהל, האפיריון, קנקני התה, הכריות הצבעוניות, כיסאות מקושטים וכדומה. חשבו על תפריט קולינרי שיתאים לכולם וגם הוא יהיה נאמן למסורת המשפחתית, ואל תשכחו לדאוג לתלבושות מתאימות – תוכלו לשכור אותם ממקומות מתמחים, ופשוט לחגוג וליהנות!